במקרי רזרבה שחלתית נמוכה – פחות הוא יותר!

מ', בת 35, התמודדה עם רזרבה שחלתית נמוכה שהתבטאה ב-AMH-0.18. היא פנתה למרפאה שלי לטיפולי שימור פוריות על ידי הקפאת ביציות. במרפאה אחרת, היא עברה טיפול אחד בפרוטוקול אנטגוניסט (צטרוטייד/אורגלוטרן) הפופולרי ומנופור 450 יחידות, כאשר התגובה הייתה שאיבה של שתי ביציות והקפאה של ביצית אחת בלבד.

בייעוץ במרפאתי נבדק מספר הזקיקים הנחים ונמצאו עשרה זקיקים כאלו בשתי השחלות יחד. בדיקה זו מוצאת את הפוטנציאל לשאיבה באותו החודש בזמן אמת, ויש לעבור אותה בכל טיפול שימור פוריות על רקע רזרבה שחלתית ירודה.

בטיפול הראשון במרפאה שלי, לאחר איזון הורמונלי, התחלנו במינון 275 יחידות, עם מינימום זריקות ללא צטרוטייד או אורגלוטרן (התנהלות ששמורה לשימור מאחר ולא מתקיימת החזרה) ועם מינימום בדיקות מעקב (בממוצע 2-3 בדיקות במהלך הטיפול). כתוצאה, נשאבו 10 ביציות – כלומר, מוצה הפוטנציאל, והוקפאו שש ביציות.

כדי להשיג תוצאות טובות אף יותר, חזרנו על אותו הפרוטוקול ואת זריקות הדקהפפטיל (האהובות) החלפנו בספריי סינארל בטווח רחב יותר ולא 36 שעות (כמקובל). התוצאה הייתה שאיבה של תשע ביציות שמתוכן הוקפאו שמונה.

המסקנה מהמקרה של מ', ומטיפולים במטופלות רבות נוספות, היא שברזרבה שחלתית נמוכה – פחות הוא יותר. לפעמים יש לעשות שינוי ולדייק את ההחלטות, כדי למקסם את התוצאות – במיוחד בטיפולי שימור פוריות בגלל רזרבה נמוכה.