הזרעות לפני IVF

שאלה:
אני בת 27 ובעיות הפוריות שלי ושל בן זוגי נחשבת ל״לא מוסברות״. כיום אני אחרי שתי הזרעות שלא צלחו, אשר כללו כדורי קלומיפן וזריקת אוביטרל. למיטב ידעתי, אני מחויבת לעבור עוד הזרעה אחת במכבי על מנת לעבור ל-IVF. האם יש משהו נוסף שניתן לעשות בהזרעה הבאה כדי לשפר את סיכויי ההצלחה ולתמוך?

תשובה:
1. בעיות פוריות "לא מוסברות" משמעותן שיש סיבה לאי פוריות, אולם לא נעשה הטסט המתאים כדי למצוא אותה.

2. קלומיפן נחשבת כבר כמה שנים לתרופת קו שני ולא קו ראשון לגרימת ביוץ.

3. אכן, במכבי וגם בקופות חולים אחרות מקובל לבצע לפחות שלוש הזרעות עם הורמונים לפני מעבר ל-IVF, עם זאת, ברחבי העולם מקובל לבצע יותר הזרעות וגם לא לזלזל ולתת להזרעות "לעבור" כדי להגיע ל-IVF.

4. על מנת שהזרעה תצליח, כדאי לתזמן שהזרע ימתין לביצית ולא להיפך. כמו כן, מומלץ לוודא את עובי הרירית ואת גודל הזקיקים במעמד ההזרעה.

5. החלק הכי חשוב הוא לוודא כי הגוף תומך בהריון לאחר ההזרעה וכי יש עליית פרוגסטרון הולמת.

לקבוצת הפייסבוק

טיפולים אפשריים על רקע הפרעה במערכת החיסונית

כדי "להרגיע" את המערכת ולאפשר לה להיות יותר "סובלנית" ולעבור את השינויים האימונומודולטוריים הנדרשים ישנם מספר טיפולים המוצעים בארץ ובעולם.

  • תזונה ואורך חיים בריא – לפני שמתחילים טיפול תרופתי, בהחלט יש מקום להיפגש עם תזונאית, נטורופתית שמתמחה בתחום טיפולים בערכת החיסון ודלקות כרוניות, ולבנות ביחד תוכנית טיפול.
  • אימונוגלובולינים (IVIG) – זהו טיפול אשר ניתן בתחומי השתלות איברים, ובעצם מכיל נוזל פלזמה עשיר בחלבוני נוגדני גאמא-גלובולין, אשר אמור "להרגיע" את פעילות מערכת החיסון, הטיפול ניתן בעירוי דרך הוריד.
  • INTRALIPID- תכשיר זה על בסיס סויה או שמן דגים וניתן בעירוי לתוך הוריד הנמצא בשימוש נרחב בעולם באנשים עם קושי לספק לעצמם את הערכים התזונתיים מאכילה רגילה. תכשיר זה ניתן לאיזון הפעילות של מערכת החיסון לפני ובמהלך תהליך קליטת הריון (או טיפול הפריה חוץ גופית) ולאחר מכן כדי למנוע הפלה כתוצאה מפעילות יתר של מערכת החיסון האימהית
  • GCSF- תכשיר סינטטי אשר תפקידו העיקרי הוא לעודד פקטורי גדילה ויצור תאים במח העצם. ברחם למולקולה הזאת יש השפעה על השינויים ברירית הרחם הקשורים בתגובת מערכת החיסון האימהית לאינטראקציה עם העובר.
  • סטרואידים – תכשירים ניתנים בכדורים או זריקות, בעלי יכולת לדכא מדדי דלקת ופעילות יתר של חלקים ממערכת החיסון כולל תאי NATURAL KILLER (NK).

איך מתחילים?

כדי להבין האם יש רקע/סיבה אימונולוגית מומלץ להגיע לייעוץ מסודר בקישור מטה

חשוב להדגיש שלמרות שלמערכת החיסון תפקיד חיוני בקליטת ההריון והתקדמותו, אצל רוב המטופלות זאת לא הסיבה לכשלונות הטיפול. ההערכה היא שרק בכ5-7% המקרים הסיבה לכשלונות הטיפולים או הפלות היא בעיה אימונולוגית. אך במקרים כאשר זאת הסיבה לכשלונות הטיפול אפקטיבי ובעל פוטנציאל לשמור על ההריון ולהגיע ללידה של תינוק/ת בריאים

עד איזה יום לגדל עוברים?

שאלה:
שלום ד"ר גרין, אני בת 43 ועוברת הקפאת עוברים.

בשאיבה הקודמת שעברתי, מתוך 20 ביציות שנשאבו, היו רק 11 הפריות. ביום 2 וביום 3, כל העוברים היו תקינים תחת מיקרוסקופ. המשיכו לגדל אותם עד ליום 5, אבל בסוף רק עובר אחד שרד וכעת יש לי רק עובר אחד בן חמישה ימים. שאלותיי הן:

1. האם להבא לא לגדל את העוברים עד ליום 5 ולהקפיא אותם ביום 2 או 3?

2. באופן כללי, מה ההבדלים בסיכוי של עובר בן חמישה ימים להגיע להריון וללידה תקינה, לעומת עובר בן יומיים או שלושה?

תשובה:
1. את ההחלטות לגבי הטיפול הבא, כמובן יש לקבל לאחר דיון עם הרופא המטפל.

2. באופן כללי, הסיכויים של עובר מיום 5 להביא להריון, הם כפולים מסיכוייו של עובר מיום 3 להביא להריון, ולכן בהחלט יש היגיון לגדל עוברים עד ליום 5, ויש רופאים בעולם שתמיד מגדלים את כל העוברים ליום 5 ויהי מה. עם זאת, כפי שקרה אצלך, מתוך 11 הפריות, רק עובר אחד שרד עד ליום 5. כלומר, נעשתה סלקציה טבעית ו"קשוחה" למדי.

לכך יכולות להיות מספר סיבות:

1. איכות הביציות (בשל גילן המתקדם).

2. איכות הזרע, מכיוון שציינת שביום 3 כולם היו תקינים, ואנחנו יודעים שיש קשר בין איכות הזרע אשר בא לידי ביטוי בגידול ליום 5.

3. לכל מעבדה יש "אחוז בלסטולציה" שונה, כלומר אחוז שונה של הצלחת גידול עוברים ליום 5, ולכן לא ניתן לשלול שיש גם השפעה של תנאי המעבדה על תוצאות הטיפול.

לקבוצה בפייסבוק

הקפאת ביציות: 7 דברים שחשוב לדעת

אחת מהדרכים המתקדמות ביותר שבאמצעותן רופאי פריון יכולים לסייע להבאת ילדים לעולם, לנשים ולזוגות, היא באמצעות הקפאת ביציות. מהי הקפאת ביציות וכיצד היא עשויה לסייע לנשים ולזוגות ליהנות משקט נפשי וליצור את עתידם? קראו בכתבה

הקפאת ביציות היא הליך שבו נשאבות ביציות משחלותיה של האישה ונשמרות בהקפאה עמוקה, לשימוש עתידי. הקפאת ביציות יכולה לסייע לנשים בכמה מקרים: כאשר נשים צעירות רוצות להגדיל את הסיכוי שלהן להביא לילדים בעולם בגיל מבוגר יותר בהתאם לתכנון המשפחתי שלהן וכן במקרים שבהן האשה עומדת לעבור טיפולים רפואיים שעלולים לפגוע באיכות ביציותיה בעתיד.

  1. חשוב לדעת: כל אישה נולדת עם 2-1 מיליון ביציות בשחלות. מספרן ואיכותן של הביציות יורדים עם השנים, ובד"כ סביב גיל 35, חלק מהנשים עלולות לגלות שמספר הביציות ואיכותן מקשה עליהן להיכנס להריון.
  2. קיימים מספר פרוטוקלים לשימור פוריות חלקם עם יותר/פחות או ללא זריקות. בחלק מהפרוטוקולים ניתן לקיים יחסי מין ללא חשש מכניסה להריון ובחלק יש צורך באמצעי מניעה חוצץ כמו קונדום. יש לוודא מול הרופא המטפל.
  3. תהליך שימור פוריות אינו פוגע בפוריות ואינו מוריד את הרזרבה השחלתית (כמות הביציות בשחלה) כלומר אם תעברי שאיבת ביציות או לא זה לא ישנה .את כמות הביציות בשחלה או את הסיכוי להריון ספונטני בעתיד
  4. הקפאת ביציות מבוצעת לאחר שורת בדיקות מקדימות וטיפול הורמונלי לעידוד הבשלת זקיקים. הביציות נשאבות בהליך שמבוצע בד"כ תחת הרדמה כללית קצרה. הביציות נבדקות במעבדה והבשלות מביניהן עוברות הקפאה לצורך שימורן. כאשר בעתיד תחליטי להרות מפשירים את הביציות, מפרים אותן על ידי זרעונים והעוברים המתפתחים מוחזרים אליך בהליך קצר ללא הרדמה (מזכיר במעט בדיקת PAP).
  5. שיעור ההריונות משימוש בביציות מופשרות נמוך מעט מזה של טיפולי הפריה חוץ-גופית עם ביציות טריות או עוברים מוקפאים. זאת, משום ששרידותן של הביציות המוקפאות נמוכה מזו של עוברים.
  6. שרידות הביציות תלויה בראש ובראשונה בגיל הקפאתן, כאשר ככל שגיל האישה במעמד ההקפאה צעיר יותר, כך סיכויי ההישרדות עולים. בנוסף לגיל – מחלות רקע כגון סרטן ואנדומטריוזיס, משפיעות גם הן על איכות הביציות ועל שרידותן בתהליך ההקפאה-הפשרה.
  7. בממוצע, ממעבדות אשר דיווחו על תוצאותיהן בישראל, עולה ששרידות הביציות המוקפאות עומדת על 60%-80%. ואחוז ההפריות המוצלחות של ביציות מוקפאות, רק מעט יותר נמוך מזה של ביציות טריות. איכות תהליך הקפאת ביציות הולכת ומשתפרת, ובשנים האחרונות נצבר ניסיון רב בקרב רופאים שמתכננים את הטיפול ואצל עובדי המעבדה (אמבריולוגים) שאחראים על איכות תהליך הקפאת הביציות.

לסיכום: הקפאת ביציות הינה הליך בטוח, עם רמת יעילות טובה שמספקת אפשרות להשתמש בקדמת הרפואה והמדע כדי להתאים את החיים המודרניים לשינויים הביולוגיים שכל אחת עוברת באופן טבעי, ולהעניק לעצמך את חופש בחירה – בשאלה מתי להקים את המשפחה שלך.

למה שאיבה הסתיימה עם ביצית תקינה אחת בלבד?

שאלה:
מה יכולה להיות הסיבה לכך ששאיבה הסתיימה עם ביצית תקינה אחת, לאחר שבאולטרסאונד ראו 10 ביציות, נשאבו חמש ורק אחת הייתה תקינה להקפאה? בעבר הנחו אותי להזריק שני אוביטרל והפעם רק אחד, האם יש לכך קשר לתוצאה? אשמח להסבר ולכיווני חשיבה כיצד ניתן להפיק יותר ביציות תקינות בפעם הבאה.

תשובה:
סטטיסטית, ניתן לקבל ביציות בעיקר מזקיקים בינוניים-גדולים, שגודלם עולה על 13-14 מ"מ. לכן, אם ראו 10 זקיקים באולטרסאונד אבל רק חמישה היו גדולים מספיק, הגיוני שנשאבו חמש ביציות מתוך 10 הזקיקים הללו. לגבי הקפאה – מקפיאים ביציות בשלות, ולכן אם מתוך חמש הביציות שנשאבו הייתה רק ביצית אחת בשלה, היא הוקפאה והשאר לא.

למתן התרופות המבייצות (אוביטרל, דקהפפטיל) יש משמעות מכרעת. מבחינת מועד ההחלטה (באילו רמות הורמונים ובאיזה גודל זקיקים) וגם בטווח הזמן בין הזריקות לבין השאיבה.

באופן סטנדרטי, ניתן אוביטרל אחד וזה מספיק לרוב המטופלות. אפשר לבדוק את רמות ה-HCG יום אחרי הזריקה, כדי להבין אם המינון מספיק או שיש צורך בשני מזרקים. הדבר זהה גם אם מדובר במינון זריקת דקהפפטיל.

בארץ, מקובל בד"כ לתת זריקות אלו 36 שעות לפני השאיבה. זאת, כמובן, לא הדרך היחידה לתזמן שאיבה. יש מרפאות שנוהגות לתת זריקות אלו מוקדם יותר – כ-34 שעות, או מאוחר – עד 40-42 שעות לפני השאיבה, כדי לאפשר לביציות שהות ארוכה יותר 'להתבשל'. הגיוני שאם מקבלים בשאיבה אחוז גבוה של ביציות לא בשלות, הדבר נובע מזמן חשיפה קצר מדי.

לקבוצה בפייסבוק

האם צנתור חצוצרות מגדיל את הסיכון להריון חוץ רחמי?

שאלה:

שלום ד"ר גרין, לפני הרבה שנים נכנסתי להריון טבעי. עכשיו, לפי צילום רחם, החצוצרות חסומות. עברתי הפריה חוץ גופית והחלטתי לעבור צנתור חצוצרות ולנסות גם להרות באופן טבעי. שאלותיי הן:

  1. האם צנתור חצוצרות מגדיל את הסיכון להריון חוץ רחמי?
  2. מה עדיף לעבור קודם – צנתור חצוצרות או היסטרוסקופיה אבחנתית, אותה עליי לעבור אחרי הפלה?

תשובה:

1. אכן, לאחר צנתור חצוצרות קיים סיכון מוגבר להריון חוץ רחמי, מכיוון שגם אם מצליחים לפתוח את החצוצרה החסומה, עדיין ייתכן שחלקים נוספים בחצוצרה "חולים", כמו לדוגמה השערות העדינות בחצוצרות שמטרתן לדחוף את העובר בחזרה לרחם.

2. במקרה שתיארת, ניתן לעבור את ההליכים בכל סדר, ויש אף לא מעט רופאים שיודעים לבצע צנתור בזמן היסטרוסקופיה – שתי פעולות תחת אותו ההליך.

לקבוצה בפייסבוק

מהו המיקרוביום ומהי השפעתו על הצלחת טיפולי פוריות?

בעבר הלא רחוק, הרופאים היו בטוחים שחלל הרחם הוא סביבה סטרילית ונטולת חיידקים. כיום, עם התקדמות שיטות הבדיקה ולאחר מחקר נרחב בתחום, למדנו שהרחם מאוכלס על ידי מושבות של חיידקים מזנים שונים. הפלורה של החיידקים נקראת "מיקרוביום", ויש לה תפקיד חשוב בשמירה על איזון ותפקוד הרחם, בהכנה להריון ובקליטתו.

תפקידם של החיידקים הטובים בנרתיק וברחם, הוא לשמור על איזון ולהגן על רירית הרחם מפני זיהומים ודלקות שעלולים לפגוע ברירית, ולהפריע לה לעבור את השינויים הנדרשים על מנת לקלוט עובר המנסה להשתרש בה.

דיסביוזיס הוא מצב פתולוגי,שבו יש הפרה של איזון החיידקים המתבטא בד"כ בירידה בכמות החיידקים הטובים ובריבוי חיידקים אחרים שאמורים להופיע בכמות נמוכה יחסית. במצב כזה, משתנה גם איזון החומצה-בסיס (PH), ודרכי הרבייה נהיות חשופות יותר לזיהומים ולדלקות. מחקרים רבים הראו כי קיים קשר בין זיהומים ודלקות במערכת הרבייה הנשית לבין אי-פריון וכישלונות טיפולי IVF, הפלות חוזרות ולידות מוקדמות. דיסביוזיס יכול להופיע לבד או בשילוב עם דלקת "שקטה" ברחם (אנדומטריטיס כרוני), וכל זאת, ללא שום תסמינים או כאבים אצל המטופלת.

לצערנו, תרבית או משטח שגרתי כמו שנלקחים בקופת החולים, מוגבלים באפשרויות האבחון של מצב זה, ולא כל חיידק יכול לגדול בתנאי מעבדה סטנדרטיים.

אחת הגישות היא פשוט לתת טיפול אנטיביוטי "על עיוור" במחשבה שאם יש חיידק, טיפול כללי יפתור את הבעיה, אך בגישה שלי אני מעדיף לדייק ולמצוא אם יש בעיה – ורק אז לבחור את הטיפול המתאים והמדויק ביותר. יש כמה בדיקות מולקולריות מתקדמות שיכולות לעזור לאבחן מצב זה:

  1. בדיקת המיקרוביום הנרתיקי והרחמי, כדי לקבל תמונה רחבה ומדויקת לגבי זני החיידקים והריכוז שלהם במערכת הרבייה הנשית (ניתן לבדוק גם אצל הגבר).
  2. בדיקת נוכחות תאי דלקת והריכוז שלהם במערכת הרבייה הנשית.

אם נעשו בעבר כמה טיפולי פוריות כושלים וכל בירור שגרתי יצא תקין, שווה לשקול בירור נרחב יותר, בהקשר זה.

ישנה אפשרות לבדוק את המיקרוביום בדגימה ישירה מחלל הרחם (בדומה לפיפל) ויש אפשרות לבדיקת מיקרוביום רחמי בעקיפין על ידי איסוף דם וסתי. ההיגיון הבריא אומר שאם אתה רוצה לבדוק בצורה נקיה את איזון החיידקים ברחם הדגימה צריכה להילקח ישירות מהרחם. רוב המידע בספרות הרפואית ובמאמרים העדכניים תומך בגישה זו ומתייחס לדגימות שנלקחו ישירות מהרחם ולא בעקיפין. ייתכן ובעתיד נקבל נתונים חדשים אך נכון להיום במרפאת גרין אנחנו ממליצים לכל המטופלות שמעונייניות לבדוק את המיקרוביום הרחמי בהקשר של כשלונות טיפולים קודמים לעשות זאת בדרך המקובלת של דגימה ישירה.

לתיאום ייעוץ ובדיקת המיקרוביום במרפאת גרין: https://did.li/CONSULT

שימור פריון או היריון?

שאלה:

שלום ד"ר גרין,
אני בת 24 עם אנדומטריוזיס ועם אדנומיוזיס. בן זוגי צריך לעבור ביופסיה באשך עקב חשד לחסימה שבעקבותיה לא יוצא זרע בנוזל. ואילו אני עם רזרבה שחלתית נמוכה – AMH 1.5.
אני מתכננת להיכנס להריון רק בשנה הבאה, והשאלה שלי האם יש טעם להתחיל את השאיבות ולהקפיא ביציות או עוברים כבר השנה, או לחכות ולהתחיל את הטיפולים בשנה הבאה.
תודה.

תשובה:

שלום רב, ותודה על השאלה.

1. כאשר יש בן זוג, הקפאת עוברים עדיפה על פני הקפאת ביציות מאחר שלעוברים מוקפאים שרידות גבוהה יותר לאחר הקפאה בהשוואה לביציות. לכן, קודם כל צריך למצוא זרע.

2. ברוב המקרים, הרזרבה לא משתנה משמעותית בגיל 24, כך גם איכות הביציות, לכן כנראה שיש לך את ה'פריבילגיה' לבחור מתי להתחיל בטיפולים.

3. לגבי שימור מול טיפול להשגת הריון – השאלה שצריך לשאול היא כמה ילדים את רוצה, ולפעול בהתאם לתשובה.

בהצלחה!

לקבוצה בפייסבוק

הזלפת חומצה היאלורונית לאחר גרידה – טיפול שעשוי לסייע במניעת הידבקויות ברחם

לצערנו, לא כל ההריונות מגיעים ללידה תקינה. בממוצע, 10-15% מההריונות מסתיימים בהפלה בשליש הראשון. כרבע מהנשים שעברו הפלה, יעברו גרידה. חלק מהמטופלות שעברו גרידה (10-20%), יפתחו הידבקויות בחלל הרחם בדרגות חומרה שונות. ההידבקויות ברחם עלולות להפריע בעתיד להשרשה תקינה של עובר, בניסיונות העתידיים להולדה.

במהלך השנים נוסו כמה שיטות טיפול כדי למנוע או להפחית את הפגיעה ברחם בעקבות גרידה, אך אין טיפול שהוכח כיעיל באופן חד משמעי. עם זאת, ידוע שלחומצה היאלורונית יש יכולת להיצמד לרקמה הפצועה ולשמש כמעין חסם זמני למניעת הידבקויות, עד להחלמתה המלאה.

ב-2017 פורסם המחקר האיכותי הגדול הראשון בנושא, שנערך בהולנד. על ידי הזלפת חומצה היאלורונית לאחר גרידה, הצליחו הרופאים להפחית יותר מ-50% מההידבקויות ברחם. לאחר מכן פורסמו עוד מחקרים עם תוצאות זהות.

השנה פורסמו כמה מחקרי המשך שבדקו את התוצאות ארוכות הטווח באותן נשים – וראו שלאלו מהן שניסו להרות שוב וטופלו בחומצה היאלורונית לאחר הגרידה, היו פחות הדבקויות ברחם ולקח פחות זמן להרות שוב.

לסיכום, רוב הנשים שיעברו גרידה יחלימו ולא יסבלו מאי פריון שקשור ברחם. אישית, אני ממליץ לכל מטופלות הפוריות ומתעקש במטופלות עם בעיות רירית או כשלונות השרשה על הזלפה של חומצה היאלורונית לאחר גרידה. מבחינת עלות-תועלת, אני חושב שיש מספיק מידע בספרות המקצועית שמצדיק זאת. כמו כן, לא דווח על תופעות לוואי או על השלכות שליליות בעקבות הפעולה.

חשוב להדגיש: הזלפת חומצה היאלורונית לא נחשבת לטיפול מקובל וגם לא חלק מסל הבריאות ולכן, לפני שמגיעים למרכז רפואי לביצוע גרידה כדאי לשאול אם יש אפשרות כזאת (לפעמים מציעים במסגרת מחקר), ואם לא, אז לשקול להגיע לאחר הגרידה למרפאה שבה אפשר לקבל את הטיפול.

כיצד מאבחנים הפרעות במערכת החיסון בהקשר של טיפולי פוריות

למערכת החיסון יש תפקיד משמעותי בתהליך ההשרשה וקליטת הריון. אצל מטופלות רבות עולות לעתים שאלות הקשורות לנושא – כגון מתי יש לבצע בדיקות של מערכת החיסון בהקשר של הריון ולידה, או האם יש צורך לעבור הערכה של מערכת החיסון כשחווים בעיות פוריות? ובכן – כאשר שאר הבירור תקין ויש חשד סביר לרקע אימונולוגי במטופלות שמתמודדות עם הפלות חוזרות (לרוב עד שבוע 9), הריונות כימיים חוזרים ונשנים או כשלי השרשה, אפשר להציע התחלת בירור הקשור לתפקוד מערכת החיסון.

כשלים במערכת החיסון עלולים להוביל לדחיית העובר בכ5-10% מהמקרים של כשלונות טיפול חוזרים. דבר זה עלול להתרחש בכל גיל ללא קשר לרזרבה השחלתית וללא תלות במספר הילדים שכבר נולדו לאישה.

כפי שנכתב בפוסט הקודם שעלה באתר בנושא, ניתן לחלק את המצבים הקשורים בכישלונות השרשה ובהפלות חוזרות לשני סוגים:

הפרעות אוטואימוניות (85% מהמקרים) – שבהן מערכת החיסון תוקפת רקמות עצמוניות בגוף.

הפרעות אלואימוניות (15% מהמקרים) – שבהן מערכת החיסון האימהית מפתחת תגובה לנוגדנים ממקור אבהי, או כאשר קיימת זהות חיסונית בין האשה לבין הפרטנר (או תורם הזרע).

בשני מצבים אלו, עלולה להתעורר תגובה של תאי דם לבנים, שהם חלק ממערכת החיסון, נגד העובר.

חלק מההפרעות הללו יבואו לידי ביטוי במדדי דלקת מוגברים ויש מטופלות הסובלות משילוב בין כמה הפרעות, שאינן בהכרח תלויות זו בזו.

כצעד הראשון והחשוב ביותר באבחון, יש לקבל היסטוריה רפואית מפורטת שמכוונת אותנו לבדיקות הנכונות, על מנת להגיע לאבחנה המדויקת.

להלן כמה דוגמאות:

  1. סיבוכים בהריונות קודמים כמו IUGR (עובר במשקל לידה נמוך), מחלות רקע אוטואימוניות במשפחה, רגישויות ואלרגיות כלליות.
  1. הפרעות במערכת החיסון, שיש להן שכיחות עד 30% בנשים עם אבחנה של אנדומטריוזיס. לנשים שאינן חוות תסמינים כלשהם המכוונים להפרעה במערכת החיסון, אבל יש להן קרוב משפחה מדרגה ראשונה שמאובחן עם מחלה אוטואימונית, יש סיכון של עד 40% לנוכחות נוגדנים אוטואימונים גם כאשר מדובר באנשים בריאים לחלוטין.

למה נוכחות של נוגדנים חשובה כאשר אין מחלה עם תסמינים? מכיוון שבמטופלות ספציפיות עם רקע של הפלות/כשלונות השרשה, עצם נוכחות הנוגדנים יכולה לרמז על מערכת חיסון "היפר-אקטיבית" – עם רגישות יתר לשינויים.

דפוסים שמעידים על סבירות גבוהה לבעיה אימונולוגית

  1. הריונות שמסתיימים באותו השלב בשליש הראשון לאחר הופעת דופק (לרוב עד שבוע (9.
  2. דפוס של הריונות שמסתיימים יותר ויותר מוקדם בכל הריון נוסף, עד למצב של כשל השרשה.
  3. לידה של בן (הריון שהושג במהירות) ולאחר מכן שורה של הפלות או הריונות כימיים.

אבחון בבדיקות מעבדה

פאנל בסיסי אותו ניתן לבקש מהרופא המטפל ולבצע בכל קופות החולים בישראל:

  1. חלבון לא ספציפי ANTI NUCLEAR ANTIBODY – חלבון זה שקשור במספר מחלות אוטואימוניות כגון: זאבת (לופוס), דלקת מפרקים (RA) ועוד.
  2. נוגדנים הקשורים במחלות של מערכת העיכול (דוגמא אחת: ASCA).
  3. נוגדנים לבלוטת התריס (דוגמא אחת: TPO Ab).
  4. נוגדנים לבלוטת יותרת הכליה (דוגמא אחת: ACA Ab).
  5. נוגדנים הקשורים בתסמונת APLA (ACL,LAC,B2GLP1).
  6. רמות חלבונים שהם חלק ממערכת החיסון אימונוגלובולינים: (IgA ,IgM ,IgG).

פאנל אימונולוגי אשר מתבצע בבתי חולים בארץ (באישור מיוחד שלא תמיד פשוט לקבל) ובמעבדות בחו"ל באופן פרטי

  1. בדיקות אוטואימוניות – פרופיל של תאי NATURAL KILLER. לתאים אלו תפקיד חשוב ב"תכנות מחדש" של מערכת החיסון האימהית בתגובה להופעת העובר ברחם ולקידום השרשתו.
  2. היחס בין תאי T-helper1 T-helper2 – תאים אלו מפרישים חלבונים:

אינטרפרון-גאמא, TNF-a, ואינטרלאוקינים 4,5,6,10. כל החלבונים האלו, באיזון הנכון, אחראיים על שינויים במערכת החיסון הרחמית המאפשרים את השרשת העובר ומפחיתים את הפעילות ה"תוקפנית" שפוגעת בתהליך ההשרשה.

  1. בדיקות אלו-אימוניות – כלומר בדיקות הקשורות בתגובת מערכת החיסון האימהית לנוגדנים ממקור שאינו שלה והתאמה בין חלבונים של בן הזוג או התורם לבין אלו של האישה
    HLA-DQ-ALPHA, KILLER-CELL IMMUNE LIKE RECEPTOR (KIR)
    ובדיקת leukocyte antibody לתאי B/T.

כפי שציינתי, חשוב שמערכת החיסון לא תהיה תקיפה מדי כלפי העובר, אבל מצד שני, גם כאשר מערכת החיסון "רדומה" ולא מגיבה לעובר בגלל התאמת HLA בין האישה לגבר, לא מתרחשים השינויים הדרושים כדי שתתרחש השרשה.

מכיוון שהפרעות במערכת החיסון מתרחשות פעמים רבות בד בבד עם תגובה דלקתית מוגברת, אנו ממליצים לשלב גם פאנל מדדי דלקת שניתן לבצע בישראל בקופות החולים/מעבדות פרטיות:

  1. מבחן שקיעת הדם ESR – קשור בסטטוס דלקתי בגוף
  2. חלבון C-reactive protein – רמתו בדם עולה בזמן דלקת חריפה/כרונית
  3. תאי פלזמה הפעילים בדלקת כרונית "שקטה" ברחם – ניתן לבדוק בהיסטרוסקופיה/ביופסיה/דם וסתי. לרוב, בישראל, נקבל תשובה של נוכחות חיובית/שלילית ולא כמותית (אותה ניתן למדוד במעבדות בחו"ל). כדאי לבדוק זאת בשילוב עם המיקרוביום של הרחם.

*למרות הקשר ההדוק בין פעילות תקינה של מערכת החיסון לבין השרשתו של העובר ברחם, חשוב להדגיש שהבדיקות לעיל אינן בגדר בדיקות שגרה/חובה בטיפולי פוריות, וההפניה לבדיקות אלו תתבצע לפי שיקול דעתו של הרופא המטפל בלבד. אנו ממליצים שלא לעבור בדיקות על דעת עצמכן גם אם הרופא המטפל אינו מסכים להתחיל בירור כזה או אחר וכמובן לא לקחת טיפול ללא ידיעת הרופא.

הפקת תאי זרע מהנוזל

שאלה:

במידה ויש העדר תאי זרע, יש מה לעשות עם הנוזל? האם אפשרי מהנוזל להפיק תאי זרע? ומה הפיתרון במידה ולא, האם זה אומר עקרות מוחלטת?

תשובה:

אם יש היעדר מוחלט של תאי זרע, או בשם המקצועי אזוספרמיה. צריך להתקדם מהקל אל הכבד:

1 . כדאי לחזור על הבדיקה בהפרש של 3 חודשים במעבדה אחרת (בעדיפות למעבדה שעושה חיפוש ממוקד, בד"כ זה כרוך בתשלום נוסף אבל זה שווה את זה אם מוצאים אפילו כמה זרעונים בודדים).

2. אם הנתונים האחרים (פרופיל הורמונלי, וסיפור הרקע) מתאימים להפרעה חסימתית (כלומר שאין בעיה בייצור הזרע, אלא חסימה שמונעת ממנו להגיע לנוזל השפיכה) אז אפשר בקלות לשאוב את הזרע מאחת הצינוריות (אפידידימיס) לפני החסימה.

3. אם לא נמצא לאחר חיפוש ממוקד, והבדיקות וההערכה מצביעות על הפרעה בייצור הזרע, אז השלב הבא הוא ברוב המקרים ניתוח הפקת זרע מן האשך (ניתוח קצר יחסית של כ30 דק). הסיכוי הכללי במקרים כאלו מנסיוני למצוא זרע הוא כ50%.

4. במקרים חריגים אפשר למצוא זרע בשתן (בעיקר בגברים סכרתיים).

לקבוצה בפייסבוק

רירית הרחם – איך להגדיל את הסיכויים להשרשה?

רירית הרחם היא הקרום המרפד את פנים הרחם. הרירית מתעבה בהדרגה במהלך המחזור החודשי, ואספקת הדם אליה גוברת כדי להכינה להשתרשות העובר.

יש שיטות טיפול שנבדקו במחקרים ונמצאו כבעלות פוטנציאל לשפר את סיכויי השתרשות העובר, באוכלוסיית מטופלות נבחרות, שעברו כישלונות השרשה חוזרים ובלתי מוסברים עם עובי רירית תקינה, עם רקע של רירית דקה (פחות מ-7 מ"מ) או מראה סונוגרפי תת-אופטימלי של רירית הרחם (רירית שאינה הומוגנית ואחידה לכל אורכה), סימני אדנומיוזיס (רקמת רירית בתוך שריר הרחם), דלקת של רירית הרחם או הנישה (פגם שנוצר לאחר ניתוח קיסרי).

חשוב להדגיש כי שיטות הטיפול שיפורטו כאן, אינן חלק מהטיפול השגרתי, ולכן על כל רופא שמציע טיפולים אלו, להסביר למטופלת את סיכויי ההצלחה ואת הסיכונים

הנה כמה שיטות ייחודיות (שנבדקו במחקרים רפואיים ופורסמו בספרות הרפואית) ששיפרו את שיעורי ההשרשה אצל מטופלות במרפאה שלנו:

1. הזלפה לרחם של ההורמון השלייתי HCG לפני החזרת העובר לרחם: להורמון ההיריון תפקידים רבים בשיפור התנאים ברחם ובהם: קידום סנכרון הרירית לקליטת העובר והתאמת תגובת מערכת החיסון האימהית להשתרשות העובר ברחם. טיפול זה מתאים לנשים עם עובי רירית תקין שחוו כשלנות השרשה חוזרים.

2. הזלפה של פלסמה עצמונית עשירה בפקטורי גדילה :(PRP) – בשיטה זו נלקחת מהמטופלת דגימת דם, ובעזרת הכנה שנמשכת 10-15 דקות ונעשית במקום, מיוצרת שכבת פלסמה עשירה בחלבונים ובפקטורי גדילה, הנספגים ברירית הרחם. לשכבה זו פוטנציאל לעבות את הרירית ולהגביר את יכולתה לקלוט את העובר.

3. הזלפה של :G-CSF – תכשיר זה משמש כתרופה לגירוי ולגדילה של שורות תאים כדוגמת תאי הדם ותאי גזע, ותאי רירית רחם. התכשיר נבדק במחקרים ובאוכלוסייה נבחרת של מטופלות עם רירית דקה נצפה פוטנציאל להשפיע על מרכיבים אנגיוגנים, שיוצרים שינויים בכלי דם רחמיים (שעתידים להזין את העובר) ועיבוי רירית הרחם לקראת ההחזרה ועל ידי כך עליה בשיעורי ההשרשה והריונות במקרים של רירית דקה או של כישלונות השרשה קודמים.

4. הזרעה לפני החזרת עובר: לביצוע הזרעה יתרונות כפולים: האחד הוא שיפור תנאי הרחם להשתרשות על ידי התאמת תגובת מערכת החיסון האימהית בעקבות חשיפת הרירית ומערכת החיסון הרחמית לדנ"א זר אשר מגיע מהזרע. יתרון שני הוא ניצול מרבי של מחזור הטיפול, מכיוון שבמחזור טבעי יוצאת ביצית מהשחלה ויכולה לעבור הפריה עם הזרע. על ידי כך, אנו מעלים את הסיכוי להיריון באותו מחזור טיפול.

5. טיפול בתכשיר PTX – מדובר בתכשיר שגורם להתרחבות קלה של כלי דם קטנים אשר מזינים את בסיס רירית הרחם. לתכשיר זה גם אפקט נוגד דלקת והמוריד את צמיגיות הדם, כל אלו הראו פוטנציאל לעיבוי רירית הרחם ולהפחתה ברקמה צלקתית.

תהליך ההזלפה נעשה במרפאה באופן שבו מתבצעת הזרעה – ללא צורך בהכנה מוקדמת, ללא הרדמה וללא כאב. בהצלחה!

הקשר בין פעילות מערכת חיסון לבין כישלונות השרשה והפלות חוזרות

פעילות תקינה של מערכת החיסון חשובה מאד להצלחת טיפולי פוריות ולהשגת הריון בריא ולידה. העובר המיקרוסקופי המיועד להשתרש ברחם הוא בעצם כמו "שתל מיקרוסקופי" מהגבר לאישה המכיל מידע גנטי זר מהאבא.

לדוגמה (קיצונית): אם האישה הייתה מקבלת השתלת כליה או כבד מבן זוגה, רוב הסיכויים שמערכת החיסון הייתה תוקפת את האיבר המושתל, והייתה מתרחשת דחייה של השתל.

בטבע, להפתעתנו, הרחם הוא בעצם סביבה עוינת לעובר, ומערכת החיסון באופן טבעי מזהה את האויב ותוקפת אותו. מצב זה מתרחש ברוב המקרים, למעט בטווח זמן מסוים במהלך החודש שנקרא "חלון ההשרשה".

ברגע שעובר נכנס לחלל הרחם בזמן חלון ההשרשה, מתחילה תקשורת בינו לבין רירית הרחם: ראשית העובר "מודיע" על נוכחותו על ידי שליחת מולקולות ממסר – ושנית, העובר מבקש "אישור" להשתרש ברירית הרחם.
מערכת חיסון אימהית תקינה מאפשרת לאותו עובר לחדור לרירית הרחם על ידי "תכנות מחדש" של התגובה שלה מברירת המחדל שהיא דחייה, למצב של "סובלנות" כלפי הגוף הזר שנכנס אליה – וכך מתאפשרת ההשרשה.

ה"תכנות מחדש" הוא תהליך טבעי ותקין בקרב רוב האוכלוסייה, אך מדובר בתהליך קשה ומורכב יותר בנשים עם מערכת חיסון שהיא בבסיסה פעילה יתר על המידה (היפר-אקטיבית). לדוגמה: נשים הסובלות מסוגים שונים של אלרגיות, מחלות אוטו-אימוניות כמו לופוס (זאבת) אוAPLA , מחלות דלקתיות כרוניות כמו FMF או צליאק ומחלות של בלוטת התריס.

אישה עם מערכת חיסון "רגישה" או היפר-אקטיבית, אינה מצליחה לעתים לעבור את השינויים הנדרשים כלפי העובר, ולכן במקרים כאלו אנו רואים יותר כישלונות השרשה, הריונות ביוכימיים ואובדני הריון בשליש ראשון או בשליש השני המוקדם לפני שבוע 20.

אם תרצי לתאם ייעוץ בנושא כדי לבחון אם פעילות מערכת החיסון שלך היא הסיבה לכשלונות הטיפול עד כה, מוזמנת להשאיר לי פרטים.

התלבטות: הזרעות ו-IVF

שאלה:

אני בת 32, ומנסה להיכנס להריון ראשון מעל שנה, ללא הצלחה. אני נמצאת בתהליך של הזרעות. במעקבי זקיקים בכל המחזורים האחרונים זוהה ביוץ, והזרע תקין. עשיתי באחרונה בדיקת AMH וקיבלתי את התוצאה 0.4.

בשתי בדיקות פרופיל הורמונלי נפרדות שנעשו לפני מספר חודשים, התקבל ערך FSH בסביבות 7.5 (עם אסטרדיול סביבות 230), שנאמר לי שהוא תקין.

רציתי לשאול:

האם תוצאה נמוכה של AMH יכולה להסביר את הקושי בכניסה להריון עד כה, בהינתן שבאופן קבוע היה ביוץ שנראה תקין לפי המעקבים, או אולי היא רק מעידה על הפוטנציאל בהמשך?

שאלה נוספת – בגיל כזה ובהינתן התוצאה, כדאי לכוון להתקדם מהר ל-IVF? התוכנית המקורית (לפני שהתקבלה התוצאה) הייתה לבצע עוד כארבע הזרעות.

תשובה:

נשים עם רזרבה ירודה לעיתים קרובות "סובלות" מביוץ מוקדם יחסית במהלך החודש (כאשר רירית הרחם טרם הספיקה להתעבות) ולכן זה יכול להסביר את הקושי בכניסה להריון.

לגבי התוצאה של AMH, היא מעידה בעיקר על הפוטנציאל אם הולכים לשאיבת ביציות (המחקרים בנושא של הקשר בין AMH בלבד לסיכוי להיכנס להריון הראו תוצאות מעורבות).

לגבי השאלה האחרונה, בעיני סביר לנסות מספר הזרעות לפני IVF וזה תלוי גם בתכנון התא המשפחתי.

לקבוצה בפייסבוק

הורמונים בטיפולי פוריות – התאמה האישית

כל המרבה הרי זה משובח? כשמדובר בהורמונים בטיפולי פוריות – זה לא נכון. לעתים, דווקא התאמה של כמויות קטנות של הורמונים ללא זריקות, תביא לתוצאות טובות יותר ממתן כמויות מרובות.

כאן, לדוגמה, מוצג המקרה של נ', שהגיעה אלי בתקווה לשאוב ביציות להקפאה להריון עתידי, לאחר טיפול אחד שלא צלח. בטיפול הראשון שהתקיים במרפאה אחרת – נ' קיבלה הורמונים רבים מאוד, אולם לא הייתה תגובה כלל, ולא נשאבה אף ביצית. נ' הגיעה אלי בשלב זה, מעט מיואשת. בטיפול השני שהתקיים במרפאתי, היא קיבלה מעט מאד הורמונים וללא זריקות – התגובה הייתה יפה, ונשאבו והוקפאו ארבע ביציות.

לכן אני תמיד אומר, שבפוריות – לא הכמות חשובה, אלא איכות הטיפול והתאמתו.

לכל שאלה בנושא – אני כאן למענכן.

הורמונים בטיפולי פוריות - התאמה האישית

הנתונים מהטיפול הראשון. ניתן לראות שהמטופלת קיבלה 450 יחידות של הורמונים ביום, כאשר לא נצפתה תגובה מהשחלות ולא גדל זקיק מעבר ל-10 מ"מ.

הורמונים בטיפולי פוריות - התאמה האישית

הטיפול המוצלח במרפאתי: המטופלת קיבלה בסה"כ 2 כדורים למשך 5 ימים ללא זריקות. ופיתחה 4 זקיקים גדולים אשר הניבו 4 ביציות בשלות.

טיפול פוריות מותאם למטרה

תכנון טיפול, הוא לא רק תוצאה של מצב המטופלת והזוג, אלא גם של רצונותיהם. במאמר זה אשתף אתכן בשני סבבי שימור פוריות בשתי מטופלות עם נתוני רקע זהים ורצונות שונים.

המטופלת הראשונה היא בת 38 רווקה+0 עם AMH-0.4. ספירת זקיקים נחים של afc4 (כלומר, הפוטנציאל בטיפול הוא 4 ביציות). הצעתי פרוטוקול שכולל איזון בחודש שלפני הטיפול, ואז גירוי הורמונלי עדין. היא הביעה את חששותיה מזריקות ומבדיקות תכופות, וביקשה טיפול שלא כולל זריקות כלל. בהתאם – כל הגירוי ההורמונלי לשחלות שקיבלה היה כדור בשם קלומיפן שקיבלה במשך חמישה ושתי ביקורות של בדיקות דם ואולטרסאונד. לאחר מכן, נעשתה שאיבת ביציות בה הופקו ארבע ביציות בשלות, שכולן הוקפאו (הפוטנציאל מומש ב100%). הטיפול עבר לשביעות רצונה, ללא תופעות לוואי וללא שינויים בשגרת החיים.

המטופלת השנייה היא בת 38, עם AMH-0.4, ספירת זקיקים נחים של afc10. גם מטופלת זו חששה מאד מנושא הזריקות וההורמונים, אך לאור הפוטנציאל הגבוה יחסית, המלצתי כן לשלב גירוי הורמונלי בזריקות, לאחר קדם טיפול (ללא המתנה לווסת כדי להתחיל). התאמנו פרוטוקול שכלל תשעה ימים של הזרקה של 225 יחידות של הורמונים (ללא זריקה נוספת צטרוטייד/אורגלוטרן שנשים רבות מתלוננות כי הן מאד כואבת). במקום זאת, השתמשנו בכדור המכיל פרוגסטרון למניעת ביוץ מוקדם. בסיום הטיפול, נשאבו תשע ביציות בשלות והוקפאו תשע ביציות.

המסר שלי לכל מי שעושה שימור פריון או טיפול להריון עם רזרבה תקינה או נמוכה – הוא לא לחשוש להביע את רצונכן בפני הרופא בפגישת הייעוץ. חשוב שטיפול השימור, יהיה נוח לכן ויעבור בקלות. ברוב המקרים, התאמת הטיפול לנתונים הרפואיים וגם לרצונותיה של המטופלת, מביא לתוצאה מיטביות. במעמד הייעוץ הראשוני במרפאה, אני תמיד מנסה להתאים את הטיפול למטופלת במידת האפשר.

קליטת עובר – מחזור טבעי ומוקפא

שאלה:

רציתי להבין איך הגוף יודע לקלוט את העובר בהחזרה על הורמונים?

אני יודעת שבהחזרה על מחזור טבעי מתרחש ביוץ ומחזירים לפי גיל העובר וזה החלון בעצם. הבנתי שאסטרופם דוחה את הביוץ. עשיתי החזרה של עובר מוקפא על הורמונים אסטרופם 3 פעמים ביום ובשלב מסוים התחלתי פרוגסטרון (נרות), ואז תאמו החזרה. הבנתי שלא התרחש ביוץ החודש.

תשובה:

הגוף יודע לפתוח את "חלון ההשרשה" ולקלוט את העובר לפי כמות הימים של חשיפה להורמון הפרוגסטרון אשר באופן טבעי מופרש מהשחלה לאחר הביוץ ובאופן מלאכותי ניתן על ידי תרופות (במקרה שלך נרות), אבל יכול להיות גם בזריקות או בכדורים דרך הפה. בעצם, במחזור מוקפאים עם אסטרופם לא מתרחש ביוץ כלל (וזה אחד החסרונות העיקריים בפרוטוקול זה), מאחר והגופיף הצהוב מפריש הורמונים ביניהם רלקסין (RELAXIN) אשר משפיעים על שינויים בכלי הדם הרחמיים, שאמורים לעבור שינויים לאחר השרשתו של העובר ויצירתה של השליה בסופו של דבר.

לכן, בהשוואה בין החזרת מוקפאים על מחזור טבעי, לעומת מחזור הורמונלי (אסטרופם+פרוגסטרון), במחזור טבעי יש פחות סיבוכים הקשורים בהשרשת השליה כגון: רעלת הריון, האטה בגדילה של העובר, ודימומים לאחר לידה.

עם זאת, חשוב לציין שאם לוקחים אוכלוסיה של כלל המטופלות (ולא מקרה ספציפי/גיל/בעיית פוריות), לא אמור להיות הבדל משמעותי בהריונות בין שיטות ההחזרה השונות.

לקבוצה בפייסבוק

מה לעשות ומה לא לעשות בין החזרת העוברים לבין בדיקת ההיריון?

עברת בדיקות רבות, חודש ארוך של טיפולי פוריות, מעקב זקיקים, שאיבת עוברים, הזרקת הורמונים – בכל אלו יש פעילות רבה שלך, המטופלת. הגיע רגע ההחזרה, ולאחריה – יש להמתין תקופה עד לקבלת התוצאות. עד לשאיבה/החזרה – יש הרבה בדיקות והנחיות הניתנות מהצוות המטפל. לאחר ההחזרה – מגיעה תקופת "הדממה" של 10-12 יום, בה ממתינים בסבלנות לתשובת בדיקת ההיריון (מספר הימים שיש להמתין עד לבדיקה – תלוי בגיל העובר ביום ההחזרה).

אין ספק שדווקא תקופה זו, של המתנה לתוצאות, יכולה להיות קשה ומורכבת במיוחד עבורך, המטופלת. מטבע הדברים, תקופה זו מלווה בשאלות ובתהיות רבות. נשים רבות שואלות – מה לעשות ומה לא לעשות בתקופה שבין החזרת העוברים לבין בדיקת ההיריון – החיובית, בתקווה?

למען האמת, אין מידע מהימן רב בנוגע לתרופות או להתערבויות רפואיות שאפשר להציע בתקופה זו, אשר יתרמו לקבלת תשובת הריון חיובית.

אנו הרופאים, מבינים שמדובר בתקופה שעלולה להיות קשה ולחוצה, כאשר בעצם ממתינים לסוג של "גזר דין" לאחר שהושקעו מאמצים רבים הן מההיבט הפיזי והן מההיבט הנפשי, כאשר הציפיה הטבעית היא ל"תגמול" על כל המאמצים בדמות בדיקת הריון חיובית.

למרות השאלות הרבות של מטופלות בנוגע לתוצאת בדיקות הורמונליות אחרות (אסטרדיול, פרוגסטרון וכו') ותחושות בבטן של לחצים, משיכות, כאבי בטן, כאבי גב תחתון – רק בדיקת ההורמון בטא HCG אשר מופרש למחזור הדם האימהי על ידי העובר מצביעה על השרשה ועל היריון.

לכן, בכתבה זו, אתייחס למה שקורה בתקופה הזו. אני נתקל בשאלות של מטופלות רבות – האם יש משהו שגוי, לא נכון שאתן עושות או עלולות לעשות בתקופה הזאת שעלול "להרוס" ולהביא לתוצאה שלילית?

התשובה היא, שלפי ניסיון הרופאים והספרות הרפואית, אין פעולה שתעשו, אשר באופן חד משמעי תפגע בסיכויים להשתרשות העובר, או להבדיל, תוביל לקבלת תשובת היריון חיובית (למעט דברים קיצוניים כמו נטילת תרופה להפסקת הריון כמובן).

יש ברשת לא מעט פרסומות והמלצות על תזונה, תוספי תזונה, פעילויות, עיסויים ותכשירים שונים ומשונים – אשר אמורים להעלות את הסיכויים לקליטת הריון. חשוב להבהיר שדבר מכל אלו אינו מוכח באופן חד משמעי.

עם זאת, יש מאמרים מדעיים שמציגים מספר מרכיבים שיכולים לתמוך בתהליך באופן כללי סביב הטיפולים ולאו דווקא לאחר ההחזרה:

  1. תזונה ים תיכונית (ירקות, פירות ודגים ופחות בשר) – יכולה לשפר את סיכויי הצלחת הטיפולים.
  2. פעילות גופנית
  3. הגבלת צריכת משקאות קפאין לעד 2-3 כוסות ביום.
  4. הפסקת עישון לשני בני/בנות הזוג (אם לא הפסקה אז צמצום).
  5. להקפיד על נטילת התוספים שקיבלת במעמד הייעוץ הרפואי (גם הנשים וגם הגברים).
  6. הימנעות מנטילת תרופות אשר אסורות במהלך היריון, כאשר אם יש ספק – יש להתייעץ בנושא עם הרופא המטפל ו/או המכון הטרטולוגי.
  7. אין מניעה לקיים יחסי מין לפני או אחרי החזרת עוברים

מכיוון שבנוסף להרגלי תזונה ואורח החיים, ישנם הרגלי חיים אחרים לכל אחת, אשר עלולים להשפיע על תוצאות הטיפול, לא ניתן לבודד פרמטר בודד ואת השפעתו על הצלחת הטיפול.

לכן, אני מבקש ממטופלותיי להיות זהירות בפרסומים ובהמלצות שהן קוראות, אשר לרוב מתבססים על מטרות עסקיות. לדעתי מה שחשוב – הוא לשמור על איזון הן בתחום התזונה והן בתחום הפעילות גופנית ולא להגזים או לחפש כלים חדשים ולא מבוססים, אלא לנסות לשמור על שגרת חיים רגועה ובריאה.

ולסיכום – אזהרה חשובה: כדאי להימנע מנטילת תרופות או תוספי תזונה למיניהם במהלך הטיפולים או לאחר החזרת העוברים ללא ידיעת הרופא המטפל.